מנחם דוד, מורה לנהיגה מזה 26 שנה, נשוי לרונית ואב ל4 ילדים.
בתחילת דרכי התחלתי כבוחן נהיגה (טסטר, כן פעם הייתי בצד השני),
מה שדרבן אותי וחיזק את החלטתי ללמד נהיגה.
לכל הדרגות- אופנוע,אוטובוס, משא כבד, גורר תומך, תוך כדי הדרכתי נהיגה בצה"ל ולימדתי נהיגה
בחברת "אגד"
מורה נהיגה מכיל בתוכו המון רבדים, הוא בעצם היד המשלחת את התלמיד לכביש ומוטל לו המון על הכתפיים במיוחד לאחר מה ששומעים כל יום מהמצב בכבישים.
מכל שנות ניסיוני הבנתי דבר אחד. את ההבדל בין "לעבור טסט" לבין "לדעת לנהוג".
תמיד דבקתי במטרה זו ואפילו התעקשתי עליה. האמנתי שחייבים ללמד תלמיד כיצד לנהוג
ולא להעניק לו רק טיפים שיחלפו אחרי שתקופת המלווה תגמר ואותו אדם יצטרך ל"קפוץ" לכביש לבדו.
אני בטוח כי הכלים שנרכשים בתקופה הראשונה הם אלו שמלווים לאורך הדרך
והניסיון רק מדגיש ומעצים אותם.
אחרי שכבר לימדתי נהיגה כל כך הרבה שנים וכלולים גם שלושת ילדיי בתקופה זו (הרביעי כרגע)
אני יכול להגיד שמטרתי היא להכשיר תלמידים לצאת אל הכביש,
לשמור על חייהם בקפידה ולדעת איך להגיב בכל מצב אפשרי
אני סמוך ובטוח שכל תלמיד שיהיה בחזקתי יצא מוכן לכביש, לא רק יידע לעבור טסט אלא ידע לנהוג בחכמה ובזהירות,
ירגיש שהוא בידיים טובות מהרגע הראשון מאחורי ההגה ועד לקבלת הרישיון המיוחל.
הרי לא סתם בחרתי את התפקיד הזה לתפקיד חיי, ואני מתכוון להמשיך ולהקדיש את עצמי לתפקיד.